More perplexing than the problem of the the cheit ha'egel itself, is the role of Aharon in particular. To put the question simply, what in the world was he thinking? The many suggested answers to the question only underlie the elusiveness of a satisfying answer.
Let's take a look at the question from another angle. Can you picture Moshe having made that mistake in that situation? One could argue that it would have been difficult to picture Aharon sinning that way, yet somehow it seems so much more impossible for Moshe. Why?
To me Moshe and Aharon represent archetypes that we see over and over again. The Ish Chessed and the Ish Emet. In many ways the dynamic is similar to that of Hillel and Shammai. We are all familiar with the story of the three converts who where rebuffed by Shammai, (the Torah on one foot guy being the best known) but warmly and cleverly received by Hillel. (the story appears in masechet shabbat 31a - http://www.ravkooktorah.org/TETZAVEH60.htm) In light of this story, and his reputation for legal strictness, we often think of Shammai as a tough, mean sort of guy.
But was he? His motto in Pirkei Avot is, “Make your Torah study a permanent fixture of your life. Say little and do much. And receive every man with a pleasant countenance.” Receiving people pleasantly seems like a lovely motto. Why did Shammai throw the converts out in the street though? That doesn't sound pleasant. Is Shammai a hypocrite? Are the sources confused? Can we discern a real Shammai?
Things become clearly when we bring up his colleage's motto. “Hillel would say: Be of the disciples of Aharon--a lover of peace, a pursuer of peace, one who loves beings and draws them close to Torah.” Note how much more active this saying is in its aggressive kindness and love. Shammai's pleasant receipt of people pales in comparison.
What is the machloket here? Both value truth and love. For Hillel love comes first, and truth second. (just look at his answers to the converts – how accurate are they?) Shammai shares the same priorities in the opposite order. Hillel sees his biblical role model as Aharon, and I would argue that Moshe should be Shammai's. See Moshe's responses from his first encounter to people striking each other to the sins of the nation he led.
Perhaps after 40 days without hearing the voice of Moshe, Aharon's ability to lovingly comprimise got the better of him. He needed his younger brother's fierce love of truth to guide him away from the pitfall of the egel. Moshe, for his part recognized that he could not do his job without Aharon. He only agreed to take his leadership role when Hashem promised to put Aharon at his side. For just as Aharon without Moshe lead to disaster, the reverse could have occurred as well.
One wonders what would have happened had Aharon been the leader and Moshe his “prophet” and advisor. When the generation of the desert have been more successful? Could Aharon have lovingly guided them to reach their potential. After all, to quote the three converts, "The strictness of Shamai almost made us lose our (spiritual) world; but the humility of Hillel brought us under the wings of God's Presence."
I find the possibility tantalizing.
P.S. My friend, Dr. Hillel Chiel pointed out to me today that Shammai chases the man out with a builder's ruler, called, "Amat habinyan". This is certainly a pun on the words "amat" and "emet".
P.S. My friend, Dr. Hillel Chiel pointed out to me today that Shammai chases the man out with a builder's ruler, called, "Amat habinyan". This is certainly a pun on the words "amat" and "emet".
שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי אמר לו גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל גייריה אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור
OK - Here's the whole thing:
דף לא,א
ת"ר מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי אמר לו כמה תורות יש לכם אמר לו שתים תורה שבכתב ותורה שבעל פה א"ל שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך גיירני ע"מ שתלמדני תורה שבכתב גער בו והוציאו בנזיפה בא לפני הלל גייריה יומא קמא א"ל א"ב ג"ד למחר אפיך ליה א"ל והא אתמול לא אמרת לי הכי א"ל לאו עלי דידי קא סמכת דעל פה נמי סמוך עלי:
שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי אמר לו גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת דחפו באמת הבנין שבידו
בא לפני הלל גייריה אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור:
שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש ושמע קול סופר שהיה אומר (שמות כח) ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד אמר הללו למי אמרו לו לכהן גדול אמר אותו נכרי בעצמו אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול
בא לפני שמאי אמר ליה גיירני על מנת שתשימני כהן גדול דחפו באמת הבנין שבידו
בא לפני הלל גייריה א"ל כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות לך למוד טכסיסי מלכות הלך וקרא כיון שהגיע (במדבר א) והזר הקרב יומת אמר ליה מקרא זה על מי נאמר א"ל אפי' על דוד מלך ישראל נשא אותו גר קל וחומר בעצמו ומה ישראל שנקראו בנים למקום ומתוך אהבה שאהבם קרא להם (שמות ד) בני בכורי ישראל כתיב עליהם והזר הקרב יומת גר הקל שבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה
בא לפני שמאי א"ל כלום ראוי אני להיות כהן גדול והלא כתיב בתורה והזר הקרב יומת
בא לפני הלל א"ל ענוותן הלל ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה
לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד אמרו קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם
ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה
No comments:
Post a Comment